1
תקופת הנביא מוחמד
בתקופת
בתקופת הנביא אנו מוצאים אזכורים לנרטיבים דתיים בסיפורם של אנשי לוט. בדברי האל בסורת (פרק בקוראן) א-שוערא (המשוררים), פסוקים 166-165 נאמר: "התעשו זימה בזכרים? ותמאסו את נשיכם אשר ברא אלהים עבורכם? אכן, אנשים חוטאים ופושעים אתם."
בסורת אלאעראף (המחיצה) פסוק 80: "לוט אמר לבני עמו, אתם הראשונים לעשות את התועבה הזאת מכל העולמות" ובסורת אל-ענכבות (העכביש) פסוקים 29-28: "ולוט, כאשר אמר לבני עמו, הן, אתם עושים תועבה (מעשה סדום) אשר לא עשה כמוה לפניכם איש! התבואו (מינית) אל הגברים, ותגזלו אנשים בדרכים ותבצעו מעשי גנאי בהתקבצויותיכם. ואז היה המענה של בני עמו שאמרו: הבא עלינו את העונש של אללה, אם אתה אכן מן הצודקים"
המחברת אולפת יוסף טוענת כי הדחייה המפורשת של יחסים חד-מיניים באסלאם נובעת בעיקר מהפירוש של הפסוק בקוראן שבו אלוהים גינה את אנשי לוט על התנהגויות שהתפרשו כיחסים הומוסקסואליים (Youssef, 2013). בנוסף, החדית' (מסורת שבעל-פה, דברי הנביא) של הנביא המועבר על ידי אסכולות שונות של המשפט האסלאמי, משמש כדי לתת לגיטימציה לגזר דין מוות לאנשים הנמצאים במערכות יחסים חד-מיניות בתרבויות אסלאמיות מסוימות: "הרוג את אלה שעשו כמעשיהם של אנשי לוט". אולם, מלימוד החדית' עולה שהחדית' הנ"ל אינו מהימן דיו (כלומר, יש ספק אם אכן נמסר מפי הנביא), וקיים ספק לגבי עמדת הנביא בנושא, שכן חדית' שאינו מהימן, אין להתייחס אליו כמבטא עמדה ברורה. (Wafer, 1997).
ספרי המשפט האסלאמי
סוגיית האינטרסקס (הרמפרודיט, ח'ונת'א בערבית) הופיעה בספרי משפט. יצוין כי ספרי ההלכה הקדישו תשומת לב רבה להיבט זה והצביעו על דרכים לעבודת האל של האינטרסקס, ולכן יוחד לכך פרק נפרד המפרט כיצד להתפלל, מהם דיני הירושה, וכן נושאים שונים אחרים.
אינטרסקס מתחלק לבעייתי ולא בעייתי: לא בעייתי הוא מי שניכרים אצלו סימני מין זכריים או נקביים, ומתייחסים אליו כאל גבר או אישה. דינו לגבי ירושה ושאלות אחרות הוא על פי הסימנים המופיעים בו. אינטרסקס בעייתי הוא מי שסימני המין הזכריים או הנקביים אינם ברורים אצלו, ולא ידוע אם הוא גבר או אישה, או שיש בו סימנים המנוגדים זה לזה.
נאמר ב"אל-מוסועה אלפקהיה" (אנציקלופדיה למשפט האסלאמי) (20/25):
"אין מחלוקת בין המשפטנים שאם גברים, נערים, אינטרסקס ונשים מתאספים לתפילה, הגברים צריכים לבוא קודם, אחר כך הנערים, אחריהם האינטרסקס, ואז הנשים, ואם מדובר רק באמאם ובאינטרסקס אחד, האסכולה החנבלית קבעה שיעמוד לימין האימאם, כי אם הוא גבר, הרי זהו המקום התאים לו, ואם זו אישה, תפילתה אינה נפסלת על ידי העמידה עם האימאם, בדיוק כפי שאינה נפסלת בשל עמידתה עם הגברים.
2
תקופה האומיית
אהבה אפלטונית
יצירות פיוטיות שונות מצביעות על כך שהערבים נטו לאהוב נערים שזקנם טרם צמח. עם התפשטות המדינה האסלאמית דרך הכיבושים במזרח ובמערב, נכנסו ה"עג'מים" (לא-ערבים), והייתה לכך השפעה על החיים התרבותיים, החברתיים והפוליטיים בתוך הממלכה האומיית.
"אהבה אפלטונית" היא התקשרות של מאהב לאהובה אחת, וכמה משוררים התפרסמו בזכותה, כמו קאיס בן אל-מלווח – "מג'נון לילה", "ג'מיל בות'איינה" ואחרים. סוג זה של אהבה, הידוע כקיומה של מערכת יחסים המתאפיינת בצניעות, ללא כל קשר פיזי/מיני, הוא הדימוי הראשון שמשדר לנו את הנטייה של הגברים כלפי בנים.
המשורר אבן אבי אל-בע'ל אומר:
"אין טעימים כצעירים ואף ימתקו יותר בעת מעשה."
תפקיד השפחות
מעמד השפחות והעבדים נוצר בחברה דרך רכישה ובעלות, אם כדי לשיר באירועי בידור ושמחה, במפגשים של ח'ליפים, נסיכים וסולטנים, או כדי לשרת בבתים. השפחות מילאו תפקיד חשוב מאוד בהיסטוריה הערבית והאסלאמית, בשל השפעתן הרבה, ובשל יופיין וקסמן.
כתוצאה מכך התפשטו בחברה באותה תקופה תופעות שהן מעין ריקוד, אך בהשתתפות נערים והשייח'ים שלהם.
מיניאטורה מעוטרת זו מציירת את תחילתה של ההערצה בין השייח' לילד, מה שיהפוך בהמשך לאחד מהיחסים החברתיים הנפוצים, בעיקר בתחום האהבה הסופית, שם נוצרת מערכת יחסים בין השייח' לתלמיד.
הציור מגלם את יחסי האהבה בין השייח' לתלמיד
3
התקופה העבאסית
"יש מי שאוהב נשים, ואני
לבי נתון לנער חמוד
כשמלאו לו שלוש עשרה
אך התחיל לענוד עגיל"
אבו נוואס
אבו נאוואס כדוגמא
אלחסן בן האני בן איברהים אלחכמי אלדימשקי (815-757) - שיריו של אבו נוואס כוללים פסוקי שירה רבים המראים את אהבתו לנערים ואת משיכתו ליופיים באופן לא שיפוטי, כאילו זהו ביטוי למצב טבעי בחברה האסלאמית, משהו שאין בו כל חריגה דתית או מוסרית. אבו נוואס לא היה יוצא דופן בתקופתו, שכן בשאר בן בורד, מטיע, חמאד, עג'רד, אל-ח'ליע וחוסין בן אל-דחאק היו ידועים כולם כמי שכתבו שירי אהבה לגברים.
ד"ר מוחמד בדאווי, מבקר ספרות ופרופסור לספרות ערבית, מדגיש: "...ליחסים בין גברים הייתה בתרבות הערבית שלנו משמעות מיוחדת, מכיוון שלרוב הח'ליפים היו נערים איתם הם עסקו במה שנקרא "חניכה מינית" - משחק מקדים מבלי להגיע ליחסי מין מלאים." הוא הוסיף: "כמו כן, שם התואר "הומו" לא ניתן למי שמבצע את תפקידו במהלך מערכת יחסים, אם מדובר במעשה סדום. הגבר שהוא האקטיבי לא נקרא הומו, ואילו הפסיבי, או מי שממלא את תפקיד האישה, הוא היחיד שהוא הומוסקסואלי, בניגוד מוחלט לתרבות הערבית המודרנית שבה שני הצדדים המקיימים יחסים נכללים בהגדרה של סטיה".
הסיבות להתפשטות יחסי האהבה עם נערים-משרתים בתקופה העבאסית:
תופעת זו התפשטה מסיבות שונות, ביניהן:
השפעות תרבותיות: התרבות של התקופה העבאסית הושפעה מתרבויות אחרות, דוגמת הפרסית והיוונית, שבהן תופעה זו הייתה נפוצה.
התנאים החברתיים: עבדות והתפשטות העוני הביאו לעלייה במספר הנערים שנמכרו והפכו למשרתים.
לאור האמור לעיל, תופעה זו הייתה נפוצה באותה תקופה, והוקצו שווקים לסחר בנערים. בספרים ובמקורות רבים אפשר למצוא סיפורים ואנקדוטות על חייהם. מסופר על נער מחומס שברח לבגדד, ראה שהסחר בנערים נפוץ, והחל לעסוק בזנות. כשכתבה לו אמו לחזור במטרה להקים לעצמו טחנה בחומס, כתב לה: הו אמא, שת בעיראק עדיף מטחנה בחומס.
אבן רומי אומר:
"חזרתי בתשובה נהרסה בשל נער
דק כענף רך ויפה כירח המלא."
אלע'ולאמיה (נערה/נער)
תופעת הבנים התפשטה בתקופת העבאס מסיבות שונות, ביניהן:
השפעות תרבותיות: התרבות של התקופה העבאסית הושפעה מתרבויות אחרות כמו פרסית ויוונית, שכן תופעת הבנים הייתה נפוצה באותן ציוויליזציות.
תנאים סוציאליים: עבדות והתפשטות העוני הביאו לעלייה במספר הבנים שנמכרו או קונים.
4
כתוצאה מהאמור לעיל, הופעתם של בנים התפשטה בעידן זה, והוקצו להם שווקים. ספרים ומקורות רבים מזכירים כמה סיפורים על חייהם ואנקדוטות. סופר שילד מחומס ברח לבגדד, שם ראה הרבה שכירות ועסק בזנות. כשכתבה לו אמו לחזור במטרה להקים לעצמו טחנה בחומס, כתב לה: הו אמא, בית בעיראק עדיף על טחנה בחומס.
אבן רומי אומר:
"החרטה שלי נהרסה לי על ידי נער * * * ענף רך וירח מלא."
5
אלע'ולאמיה (נערה/נער)
אישה עבדה אשר מחוקה לגבר במראה החיצוני שלה. המטרה הייתה להגביר את דמיונה לזכרים היא חובשת חרב וברדס על ראשה האומר:
תחשוב על חסן, משרתת שהמראה מבולבל בה
גברי ונשי/ זה נקבה והיא זכר.
התקופה הפרה-אסלאמית:
בעידן הפרה-אסלאמי, היו ידועות בקרב הערבים נקבות שחיקו זכרים, ודיברו על כך בגלוי, אולי בשל שאיפתן לקבל אותן זכויות שניתנו לזכרים, כמו ציד ורכיבה על סוסים. לבוש, בעיקר, היה אמצעי להשיג זכויות שהחברה שללה מהן.
עומר בן אבי רביעה, מספר על חברו אל-ג'עד בן מוהג'ע משבט עד'רה, שהתאהב בנערה/נער שפגש בשטחו של שבט כלב. אל-ג'עד נח בצל עץ: "והנה נער רודף אחרי חמור פרא והאתון שלו. הסתכלתי עליו וראיתי שהוא עונד מגן צהוב וטורבן משי שחור. שערו הגיע עד מותניו, ואמרתי לעצמי: צעיר שהתחתן לאחרונה, התפתה להנאה שבציד, בחפזונו לבש את שמלתה של אשתו. דקר את החמור ואחריו את האתון".
הסיפור ממשיך ומתגלה לאלג'עד שהנער הוא בעצם נערה. שדיה כשנהב, היא נוגעת ללבו, הוא מתאהב בה והיא מצטרפת אליו למשתה ולשיחה. הסיפור מסתיים בנישואים. אישה זו הופיעה כגבר כדי לצוד ולשתות - מה שהיה שמור לגברים באותם זמנים.
התקופה האומיית:
אתגם בתקופה זו אנו מוצאים סיפורים על נערות/נערים. בספר "החטאים הגדולים" מסופר שהזמרת עזה אלמילאא נהגה להידמות לגברים וללבוש בגדי גברים. שמה, "אלמילאא" נגזר משמו של בגד גברי, שנקרא מלאא. דמות נוספת שמוזכרת בהקשר זה היא אשתו השלישית של המשורר אל-דחאק, ששמע לעצתו של אל-חג'אג', לפיה גבר אינו יכול להיות מאושר אלא אם כן יתחתן עם ארבע נשים בנות חורין (שאינן שפחות). אולם, המשורר אל-דחאק לא היה מרוצה מנשותיו ודיבר בגנותן, ואשתו השלישית הייתה צעירה שהופיעה כגבר:
"ושלישית, כשהתחבאה בבגדיה, כזכר נודעה על אף האיפור."
בתקופה האומיית לא הייתה לנערות אלה צורה אחת מובחנת, ואיננו מוצאים דפוס אחיד שניתן לחקור בבירור את סימניו.
6
התקופה העבאסית
בתקופה העבאסית התופעה הייתה גלויה לחלוטין ומטרתה מוצהרת. פסוק משירו של אל-מעלי אל-טאי, המצוטט בספר "טבקאת אל-שועראא" מאת אבן אל-מועתז, הוא המאשר שהנשים הללו המופיעות בבגדי גברים עושות זאת כדי להתמרד ולמחות על מצבן: "לבשו בגדי גברים מתוך מרד ונמנעו מלענוד שרשראות ועגילים".
הביטויים החיצוניים: נערות אלה ביקשו לחקות את הגברים על ידי חיקוי הלבוש, ההופעה הכללית, ואף דרך ההתנהגות – הן אימצו את ערכי המוסר הגבריים, מעשיהם ודבריהם - הרמת קול וכדומה. אחת הדרכים הבולטות להידמות לגבר הייתה לנעול סנדלים, מכיוון שהסנדלים לא כיסו את כל כף הרגל, אלא השאירו חלק מהרגל חשוף. האם משום כך בחרו נשים אלה לנעול סנדלים? בכתאב אל-אע'אני של אבו פרג' מסופר על בתו של יחיא בן אל-חכם בן אבי אל-עאס שהייתה רוכבת על סוס ומתחרה עם חברה שלה בשם אום סעיד אל-אסלמיה, ותוך כדי כך נגלו הקרסוליים שלהן. כלומר, הן נעלו סנדלים. מועאוויה ביקש ממרואן בן אל-חכם להיפטר מאחייניתו משום שנהגה לרכוב על סוסים: "די לי מאחייניתך. ביקש ממנה לבוא אליו וציווה לחפור באר בדרכה. כיסו את הבאר במחצלת קש, כשדרכה עליה נפלה לבאר, ושם הייתה קבורתה".
כך שורר א-דחאק לאהובתו הנערית:
את פניך קיבלה שמש מנצח בשבת בבוקר
ירתה בך בזדון את חץ האהבה ומותך יבוא מן הזדון
אצבעותיה יפות, נעוריה פורחים
שיער צדעיה מתולתל, הבטחתה כוזבת.
כותנתה מכופתרת, קשורה על בטנה
גיזרתה נערית, מימדיה מוליכים שולל
אני אומר וליבי עורג ונאנח גם יחד
ודמעתי זולגת על לחיי
7
התקופה העות'מאנית
התופעות של הנערים-המשרתים ויחסי מין וקשרי אהבה בין בני אותו המין מוסיפות להתקיים, אך בנוסף לכך, בתקופה זו מתפשטת תופעה חדשה - הסריסים.
אוטביאנו בון, בספרו "ארמון הסולטן", מציג תעודות המאשרות את התפשטות התופעה של עבדים וילדים שעברו סירוס כתנאי בסיסי לעבודה בתוך ההרמון. הוא אומר שהסולטאנים הטורקים קראו לילדים האלה, הסריסים, בשמות של פרחים כמו ורד, נרקיס וציפורן, כולם שמות עם קונוטציות נשיות שהעות'מנים התעקשו עליהם.
8
העת החדשה
אדוארד סעיד, מבקר ספרות והוגה דעות פלסטיני-אמריקאי, ידוע בעיקר בזכות ספרו "מזרחיות" שיצא לאור בשנת 1978. בעבודה זו, סעיד מנתח כיצד המערב מציג את המזרח (המזרח התיכון ואסיה) בדרכים המשקפות דעות קדומות תרבותיות. הטיות, בטענה שהתמונה המעוותת הזו משרתת את מטרות הקולוניאליזם והאימפריאליזם של המערב. "מזרחיות" הוא ניתוח של הקשר בין כוח לידע, וכיצד עוצבה הבנת המערב את המזרח על ידי הדינמיקה הזו.
לגבי הקשר בין מזרחיות להומוסקסואליות, ניתן לשקול כמה היבטים. ראשית, בעבודותיו, סעיד מציין כיצד המזרחיות משמשת ככלי לעמידה על זהות מערבית על ידי השוואה וניגוד שלה ל"אחר", שלעתים מוצג כפחות גברי ויותר מרמז על הומוסקסואליות, בהתבסס על סטריאוטיפים מערביים. סטריאוטיפים אלו תורמים לעיצוב ההבנה של המערב את ההומוסקסואליות על ידי ראיית ה"אחר" כמקור לארוטיקה ואקזוטיקה.
שנית, כמה מחקרים מראים כיצד מזרחנים השתמשו בהומוסקסואליות כמרכיב כדי להדגיש את ההבדל התרבותי בין המערב למזרח, תוך שהם רואים במזרח סובלני או מופקר יותר בהיבט זה, שבו השתמשו כדי להצדיק את ההגמוניה התרבותית והפוליטית של המערב. . שלישית, הביקורת האוריינטליסטית דנה כיצד ייצוגים אלו יכולים להוביל ל"פמיניזציה" של המזרח ולשייך אותו לפסיביות וכניעה, לחזק סטריאוטיפים מיניים ולערער הבנות מורכבות של זהויות מיניות ותרבותיות.
ג'וזף מסד, פרופסור ללימודי ערבים ומזרח תיכון באוניברסיטת קולומביה, הוא מחבר הספר "Desiring Arabs" שיצא לאור בשנת 2007. עבודה זו מהווה תרומה משמעותית לתחום לימודי המגדר והמחקר הפוסט-קולוניאלי, תוך התמקדות בספרות ערבית ובביקורת ספרותית מהמאה התשע עשרה עד היום. מסד בוחן כיצד נוצרו והתפתחו מושגים של מיניות, מגדר והומוסקסואליות בעולם הערבי, ומבקר בחריפות את מה שהוא רואה כהחלה של סטנדרטים ומושגים מערביים על חברות ותרבויות שעשויות להבין ולחוות מושגים אלו באופן שונה.
מסד מנתח בספר כיצד מסגרות קולוניאליות ופוסט-קולוניאליות השפיעו על התפיסה של זהויות מיניות בעולם הערבי, ומבקר את מה שהוא רואה כניסיונות של המערב לכפות את המושגים שלו לגבי מגדר ומיניות, כולל הומוסקסואליות, על תרבויות אחרות. לדברי מסד, הדבר מוביל לפוליטיזציה של זהויות מיניות ולשימוש בהן ככלים לשליטה תרבותית ופוליטית.
"Desiring Arabs" מערער על ההנחה שישנה תפיסה אוניברסלית אחת של הומוסקסואליות, ומראה כיצד נורמות מגדר ונורמות מיניות יכולות להשתנות באופן דרמטי בין תרבויות. מסד מדגיש את הצורך להבין מושגים אלה בהקשרים החברתיים, התרבותיים וההיסטוריים הספציפיים שלהם, במקום ליישם באופן עיוור תיאוריות ומושגים מיובאים.
הספר, באמצעות הביקורת שלו על הנחות היסוד המערביות בתחום המיניות והזהות המגדרית, תורם תרומה חשובה לדיון באוריינטליזם, קולוניאליזם תרבותי והאינטראקציה בין המערב והעולם הערבי. זו יצירה שנויה במחלוקת, במיוחד בנוגע להצטלבות של מיניות, מגדר ופוליטיקה בהקשר של העולם הערבי ומחוצה לו.
9
היסטוריה של החוקים
ההיסטוריה המשפטית בעולם הערבי-אסלאמי בנוגע לאיסור יחסי מין בין גברים נובעת מאיסורי דת עתיקים. חוקי האסלאם אסרו במפורש פעולות מיניות בין בני אותו המין, תוך שימוש במונחים כמו "מעשה סדום" או "מעשי סדום", שנגזרו מהקוראן ומהחוק האסלאמי. על פי המסורת המשפטית האסלאמית, מעשי סדום נחשבו לחטא, שהעונש עליו היה לפעמים מוות, בעוד שפתוות אחרות ציינו עונשים חמורים פחות, כמו מלקות או מאסר.
הדחייה המפורשת של מערכות יחסים חד-מיניות באסלאם נובעת בעיקר מהפירוש של פסוקי קוראן בגנות אנשי לוט. בנוסף, חדית'ים נבואיים המועברים על ידי אסכולות משפטיות איסלמיות שונות שימשו כדי להצדיק עונשי מוות להומוסקסואלים בתרבויות איסלמיות מסוימות. עם זאת, יש המציינים שיש ספקות לגבי הדיוק של החדית'ים הללו וייחוסם לנביא מוחמד.
בנוסף לכך, יש הטוענים כי החטאים המיוחסים לאנשי לוט הם מרובים וכי הקוראן לא ציין במפורש שעונשם הוא בשל הפרקטיקות ההומוסקסואליות בלבד. ישנם גם התומכים ביחסים בין אנשים מאותו המין בהיסטוריה האסלאמית, המצביעים על כך שהקוראן מכיר בקיומן של תשוקות כאלה ועל ניתוחים המראים שיחסים כאלה היו מקובלים לאורך ההיסטוריה, במיוחד בספרות ובשירה הקלאסית.
המשפט הנוגע ליחסים חד מיניים השתנה עם הזמן, לא רק בשל איסורים דתיים אלא גם בשל שינויים חברתיים. בתקופה העות'מאנית לא נחקקו חוקים ספציפיים נגד יחסים חד מיניים, וחוק העונשין העות'מאני, שהושפע מקודקס נפוליאון, לא ראה בפעילות מינית בין בני אותו המין פשע. בתקופת הקולוניאליזם הבריטי והצרפתי, הוכנסו חוקים המפלילים "מעשים נגד הסדר הטבעי". חוקים אלה אומצו בהמשך על ידי מדינות ערב לאחר העצמאות, והפכו את ההומוסקסואליות לפשע.
למרות התפתחויות אלו, החוקים נותרים לרוב לא ברורים, מאפשרים פרשנויות מרובות ומעמידים את זכויות הפרט ואת מעמדם החברתי בסיכון. במצרים, למשל, נעצרו 52 בני אדם בתקרית "סירת המלכה" באשמת הוללות, ובמרקש הואשם אדם ב"מעשה נגד הטבע" לאחר שהופיע בסרטון לבוש בשמלת כלה. דוגמאות אלו מראות כיצד ניתן להשתמש בחוקים כדי להעמיד לדין אנשים על סמך התנהגותם המינית, אפילו בהיעדר חקיקה ברורה האוסרת הומוסקסואליות.
"מקרה סירת המלכה"
אירוע שהתרחש במצרים במאי 2001. המשטרה המצרית פשטה על סירה בשם "סירת המלכה" שעגנה בטיילת של הנילוס בקהיר, ועצרה 52 גברים באשמת "הוללות" ו"בזיון הדת", בהסתמך על חוקי המוסר הציבורי ודיני העונשין של מצרים.
התקרית עוררה מחלוקות נרחבות וויכוחים אינטנסיביים על זכויות אדם, במיוחד זכויות קהילת הלהט"ב+ במצרים ובעולם הערבי בכלל. העצורים חוו התעללות והפרות זכויות אדם במהלך מעצרם ומשפטם, והמשפטים זכו לסיקור תקשורתי נרחב. ממשלת מצרים השתמשה בחוקים נגד הוללות וחילול קודש כדי להצדיק את המעצרים, בעוד שארגוני זכויות אדם מצריים ובינלאומיים מתחו ביקורת חריפה על הממשלה על כך שהיא מכוונת לקהילת הלהט"ב ומפרה זכויות אדם, כשאין חוק ברור האוסר מערכות יחסים בין גברים.
פרשת "סירת המלכה" הייתה לסמל המאבק על זהות מינית וזכויות אדם במצרים, ועוררה דיון ציבורי ומחלוקת בנוגע ליחס ללהט"בים ולזכויות להט"ב במדינה ובעולם הערבי. אירוע זה עדיין זכור כנקודה מרכזית בהיסטוריה של זכויות הלהט"ב במצרים והוא שפך אור על האתגרים העומדים בפני קהילת הלהט"ב בעולם הערבי.